התערוכה "שומר היער" של האמנית רויטל לסיק הינה מיצב מותאם-חלל

(site specific installation) אשר תוכנן לחלל הייחודי של מגדל המים בקרית-טבעון. המגדל ההיסטורי אשר נחנך ב-1942 ושימש לאגירת מים, לשמירה ולהגנה, מאפשר תצפית פנורמית על הנוף המיתולוגי הנפרש תחתיו: גבעות שיח'-אברק ופתחו של עמק יזרעאל מזה, מפרץ חיפה והרי הכרמל מזה.

דמות מוזרה, גדולת-מימדים מקבלת את פני הנכנסים אל המגדל. זהו שומר היער אשר מגופו צומחים ענפים והוא מוקף ביצורים החיים סביבו וניזונים ממנו. הדמות הניצבת איתן מצוירת בכתמים כבדים ומאסיביים בפחם שחור על נייר עבה. היא עומדת בניגוד מוחלט ליצורים נטולי-המשקל המעופפים במרחב הפנימי של המגדל. אלה רשומים בעט כדורי בקווקווים דקיקים על גבי ניירות לבנים פריכים ושבריריים. לסיק עוסקת במתח בין המראה האפל, הגרוטסקי והיציב של שומר היער לבין הנראות המעודנת והמעורערת של יצורי הטבע העפים באוויר.

הדימויים המעופפים הולכים וגדלים ככל שהצופה ממשיך ועולה בגרם המדרגות המסובב את המגדל, עד לנקודת התצפית ממנה נשקף נוף מיוער.

המגדל כסמל ארכיטקטוני מקומי והנוף הנשקף ממנו מהווים עבור האמנית מרחב סימבולי  קולקטיבי ואישי בו-זמנית. אביה של האמנית היה עובד קק"ל, נאמן ליערות שאך ניטעו, מטפח ושומר עליהם מכל משמר, חלקם אותם יערות ממש הנשקפים מן החלונות הממוקמים בראש המגדל. בעיניים של ילדה נדמו היערות כמקום של מסתורין ולא-נודע, מרחבים לתוכם נבלע אביה במהלך היום ומהם היה חוזר לביתו.

המגדל כדימוי ארכיטקטוני, מהווה איקונה מוכרת בנוף הישראלי, אך ניתפס בזיכרון הקולקטיבי שלנו (הניזון מספרות ומקולנוע) גם כחלל טעון בפחדים ואימה בדיוק כמו מעבה היער. לא מפתיע, אם כן, שעטלפים, חרקי עש, שפיריות ויצורים מעופפים כאלה ואחרים מאכלסים אותו במיצב זה. אלה הם יצורי טבע הדחויים בדרך כלל על ידי הבריות, ואילו כאן הם נעים על קו דק בין יופי מפתה ועידון לגועל ודחייה.

התיאורטיקנית והפסיכואנליטיקאית ז'וליה קריסטבה דנה בטקסט החשוב שלה על מושג "הבזות", במשמעותם של דימויים שהורחקו מן הגוף והפכו ל"אחרים". הדיון פורץ הדרך שהעלתה נטמע בשיח הפמיניסטי ובפרשנות שדנה באמנות נשים. היא עסקה במשמעויות המושג בחיבור בין גוף ונפש, חומר וייצוג, תרבות וטבע.

העטלפים והחרקים הדוחים-מושכים במיצב זה מעופפים מעל ראשו ולצד גופו של הצופה. אלה הם יצורי פרא, המייצגים את הטבע, את הלא-מתורבת, את האפל, המסתורי, היצרי, הנסתר והבלתי נשלט. דימויי טבע ונוף, חרקים, עטלפים, ציפורים וחיות אחרות, לצד דמויות אנוש (בעיקר נשים) הם מוטיבים חוזרים בעבודותיה של לסיק מזה זמן רב. אלה יוצרים עולם דמיוני קסום, אפל, מפתיע ולעתים אניגמטי הנולד באופן ספונטני ואסוציאטיבי מתוך תהליך של רישום עמלני, אובססיבי בפעולה חוזרת ונישנית בעט כדורי או פחם. הדימויים מובלים בזרם התודעה על ידי פעולת רישום גופנית האורכת שעות רבות.

המיצב, על תכניו ודימוייו, מאזכר את התחריט הידוע של פרנציסקו גויה "תרדמת התבונה מולידה מפלצות", המשקף את יכולתה של האמנות להשקיט את מנגנוני ההיגיון ולפנות אל הפנטסיה ואל עולמו הפנימי של האמן, על כל הסיכונים שתהליך זה מביא עמו.

"עפיפוני העטלף" הגדולים והמאיימים העפים בתוך המגדל מעלים תוכן נוסף, אקטואלי במהותו, כשהם מרמזים על עפיפוני התבערה המאיימים על הארץ החמה תרתי משמע. גם שריפות הענק המכלות איזורים גדולים בחלקים שונים של כדור הארץ עולות לתודעה בתוך מגדל הצופה על החורש הטבעי המקיף אותו. המיצב  מעלה כמיהה וגעגוע לדמות חזקה שומרת ומגנה…אך גופו של שומר היער המקובע כאן בפתח המגדל, סבוך ומוכלא עם עצי היער עליהם הוא אמור לשמור….

ענת גטניו,

אוצרת התערוכה

האמנית רויטל לסיק סיימה תואר ראשון באמנות באוניברסיטת חיפה (1989), מוסמכת מסלול שילוב אמנויות בלזלי קולג' (1997), וסיימה תואר שני ביצירה (M.F.A) באוניברסיטת חיפה (2008).

הציגה תערוכות יחיד בגלריות שונות והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. חיה ויוצרת בחיפה.