היום פתוחה לפנינו האפשרות הבלתי מוגבלת לצלם בכל מצב ובכל רגע נתון. נתונה בידינו האפשרות הדמוקרטית לבחור מה לצלם ועם מי לחלוק את הרשמים שלכדנו במצלמותינו – מן המורכבות ביותר ועד לפשוטות, המהוות חלק בלתי נפרד מן הטלפונים הסלולריים שכל אחד מאתנו מחזיק. כך יכול כל אדם לייצר לעצמו אלבום פרטי משלו בו הוא אוחז ומשמר תמונות שבחר מן העולם וקיבע כרושם של רגע מתוך מציאות שוות נפש שהיא המודל האין-סופי לכל הצילומים שהם.

בתערוכה זו נפרש חלק מתוך אלבומה הפרטי של שוש אופנהיים – צילומים שאספה במסעותיה כתיירת בעולם, אשר חושפים את מבטה האישי ובחירותיה המיוחדות. לרוב נמשכים לבה ומבטה אל מקומות בהם התרבות המערבית לא נגסה עדיין באופן בולט. בהם הטבע פחות נגוע ועוד מתקיים בינו לבין האנשים, החיים בתוכו, שיח פשוט המשלב את הפראות והפיוס שבטבע מול הפראות והפיוס שבטבע האדם.

"העיקר הוא לדעת לראות" אומר באחד משיריו המשורר הפורטוגזי פרננדו פסואה. ואכן שוש אופנהיים יודעת לראות. בחירותיה מעידות על עין מתבוננת רעננה המגלה בתוך המציאות הכוללת פינות מפתיעות שיש בהן חשיפה של יופי הנלכד ברגע ומנגן על קלידי הנפש.

כתיירת אין היא פטורה מן המבט הבלתי מעורב שמאפיין תייר אורח-לרגע אבל יודעת להתנתק ממה שהיא מביאה אתה ואוספת, רחוק כמה שאפשר משיפוטיות ובהרבה הזדהות ואהבה: נופים, אנשים וסימני תרבות. נראה שאמצה לעצמה את אמירתו של פסואה "בואו נייחס חשיבות רק למקום שאנו נמצאים בו. יש די יופי בהמצאות כאן ולא בשום מקום אחר".

     עדה נעמני  אוצרת התערוכה