התערוכה 'טיטאטאן' היא כתיבת דיוקן במספר פרקים. עדי מזרחי פותחת בפני הצופה מבט פרטי אל חייה, שברגע גורלי פנו לעבר תאילנד. משמעות המילה טיטאטאן בתאילנדית היא 'חזק כאדמה' וזהו שם משפחת בן זוגה של האמנית. הוא הוענק לאחד מאבות השושלת על ידי המלך כאות הערכה על מסירותו לקהילה.

התערוכה מתפצלת למספר מבטים מתווכים, המקיפים את מורכבותו ועוצמתו של המפגש בין התרבות המקומית, תרבות מהגרים, למזרח הרחוק הנתפש כמקומו של הזר והאחר.

סדרת צילומים בשחור-לבן מתעדת את דאם, בן זוגה של עדי, במרחב הפרטי של הבית. זהו מבט קרוב, אינטימי, שיח אהבה שקט שמתנהל בין המתבוננת למושא מבטה. התוצאה היא מעין היפוך תפקידים למסורת צילום בנות הזוג שרווחה בצילום האמריקאי במאה ה-20: המבט של עדי מזרחי נבדל ממבטו של סטיגליץ אל אשתו, הציירת ג'ורג'יה או'קיף, הנראה לעתים חודרני ומטריד. מבטה אף אינו דומה לזה של צלמים אחרים,  שנשותיהם שמשו מודלים / אוביקטים לייצוג סכמות של יופי נשי. עדי מזרחי מביטה אל בן זוגה כגוף אל גוף. נוכחותה בצילום מורגשת כפיסית גם אם אינה מופיעה בו. כך הופכים פניו וגופו של דאם מדבר אחר להתבונן בו – לחלק בתוך מערכת של אהבה ואינטימיות.

הדירה המשפחתית הצנועה ונטולת הגינונים, חדר השינה, המקלחת, אלה המקומות בהם מתנהלים חייהם של בני הזוג. זוהי מציאות יומיומית לא הרואית שדווקא בתוכה נוצרים רגעי חסד של צילום מלטף ונוגע.

בעבודת וידאו, גם היא בשחור-לבן, נראה דאם, שף במקצועו, כשהוא לש בצק בתנועה אינסופית. הצופה נדרש להישאב אל משך זמן אחר ולעקוב מקרוב, פריים אחר פריים, אחרי פעולה אנושית בסיסית של הכנת לחם.  

ביקורים בבית משפחתה החדשה של עדי מזרחי בתאילנד הניבו סדרה של עבודות צבע המתבוננות בבית, בפרטים טריוויאליים ובייצוגי זיכרונות ומסורות שהופכים להיות שלה. בני הבית נעדרים מהצילומים, אבל נוכחותם ולכידותם מתקיימים באמצעות פרטים המושכים את עינו של המתבונן. כאן המצלמה הופכת להיות כלי חוקר, תר אחרי שורשים ואחרי מבנים ויזואליים, מוכרים וזרים אחד. המצלמה של עדי מזרחי מדלגת מעל מהמורת מבטו של התייר המתבונן באחר, השונה והזר ומשתפת את הצופה בחוויית הגילוי.

גוף עבודות שלישי מוצג במבואת הגלריה. סרט שהוקרן לראשונה לפני עשר שנים, אונג באק (ראש בודהה) , מתאר את מסעו של צעיר כפרי מומחה לאגרוף תאילנדי, לבנגקוק, כדי להשיב את פסלו הקדוש של בודהה, שנשדד על ידי אספן אמנות. בזכות האמונה בבודהה, המייצג את הטהור והטוב, הנעורים הכפריים והתמימים מנצחים את שחיתותה של העיר הגדולה.

עדי מזרחי תיעדה רגעים מתוך הסרט ויצרה נקודת מבט המכפילה את עצמה: מבטו (המבוים) של הצעיר החזק והתמים הופך להיות מבטה שלה אל סביבה אנושית חדשה והומה, בעיר זרה.

הצגת תערוכה זו התאפשרה במסגרת 'בחירת האוצרת' מתערוכת בוגרי המכון לאמנות, מכללת אורנים, בשנת 2012. זוהי מסורת המתקיימת מידי שנה, במסגרתה מציעה גלריה מרכז ההנצחה לאמנות ישראלית פתח ראשון אל עולם האמנות, לסטודנטית מצטיינת.