גלרית 'הקומה העליונה' מארחת תערוכה זו, אשר הוצגה ב- 2016 במוזיאון פרסלר ונאצרה על ידי  שולמית גורצקי פדרמן. היא זו שכתבה את הטקסט, המובא כאן כלשונו:

צבי דובינסקי, פרופסור לביולוגיה ימית ,שמחקרו חובק נופי עולם, מצלם מאז קיבל את מצלמתו הראשונה לבר-המצווה. "עבורי", סיפר, "היוותה המצלמה חלק טבעי של העין, מבלי שחשתי בה כאביזר טכני".

פעילותו המדעית הביאה אותו לקסומים שבנופי כדור הארץ: הרי געש פעילים בהוואי ובסיציליה, נופי אנטארקטיקה הקפואים ושוניות אלמוגים במיקרונזיה, מקסיקו, ברמודה ואוסטרליה. "הגירוי לצלם מקום, תופעה", מעיד הצלם, "מתרחש רק כאשר משהו בטבע הנגלה לעיני בא לידי תהודה עם רגשותיי ומצב רוחי באותו רגע ממש".

נדמה כי העיסוק במדע, חקר תופעות הטבע וההיכרות האינטימית עם מבנה החומר, הפכו את עינו של הצלם לעין "יודעת" במובן התנכ"י. אין הוא צופה מנגד כי אם חובר לאיתני הטבע, חש אינטימיות אל מול המוטיב המצולם, ומתענג על מבנהו, מרקמו והאור המשחק בו.

התערוכה מתמקדת ביופי הפואטי שבהריסות ובהתענגות על שרידי העבר, הממשיכים להוות חלק ממרקם החיים היומיומי, ברוח ציוריו של הרומנטיקן הגרמני קספר דוד פרידריך.

שיירי כנסייה שרופה, הניצבים דומם על אדמת ה"ביג איילנד" בהוואי, מעלים בעיני רוחנו את השדות החרוכים מבית היוצר של אנסלם קיפר. שרידי מסגד ג'ילבון שברמת הגולן, אתר של לחימה קשה אל מול הצבא הסורי, נאבקים  מאבק אחרון  בכוח המשיכה המאיים להכחידם. לפתע, ממעבה הדממה, צצות הכתובות ששרדו על קירות המסגד הלבנים: שרבוטים בערבית, קללות בשפה העברית-נדמים כ"ציור הפעולה" של ג'קסון פולוק-מתגנבים בהיחבא ומפיחים חיות ותשוקה בדומם.

צילום החושף לבה קרושה בשדה שומם בהוואי, מצית זיכרון מצמרר של תוצאות התפרצות הר הגעש וזוב, בו לכדה הלבה הלוהטת תחתיה ערימות של גופות, גויות, מעין גיא הריגה.

סנט מוריץ בשעת לילה:מראה מעוותת משקפת את מגדל הפעמונים של הכנסייה המקומית. לרגע נדמה כי סוטין, הצייר האקספרסיוניסטי מאסכולת פריז, תיעד את המראה הרוטט באישון לילה.

אקורד הסיום: יום העצמאות בטבעון. מטוס נבלע בסבך העננים  לצד עיטור בכחול-לבן. חגיגה של ניצחון והגשמת המשאלה: להיות עם חופשי בארצנו. לפתע נדמה, כי הסרט הצבעוני נדד לרגע למתחם מקודש ביפן ונשזר סביב עץ המשאלות כפריחה לבנה.