- 2025, הגלריה לאמנות ישראלית
- 05.09.25-08.11.25
- אוצרת: מיכל שכנאי
- פלורה רעננה | ענבל כהן חמו
במיצב "פלורה רעננה" יצרה האמנית ענבל כהן חמו מעין חדר פלאות הנע בין תצוגת אמנות לתצוגות המוכרות לנו ממוזיאוני טבע. על השולחנות הצרים מוצגים אובייקטים יצוקים משרף אפוקסי, שבתוכם כלואים פרחים וצמחים אותם אספה האמנית בחצרות עירה רעננה. אלה נראים כמאובנים חיים – חנוטים לעד בקפסולות שקופות של זיכרון.
האובייקטים, גופים גיאומטריים שקופים, מונחים על שולחנות תצוגה או מזדקרים מתוך מוטות דמויי גבעול. הצמחים שנלכדו בתוכם מופיעים בשלבים שונים של מחזור חייהם – מזרע וניצן, דרך פריחה מלאה ועד קמילה במגוון עשיר של צורות ומרקמים. השרף משמר את הצמח אך גם מכלה אותו, משנה את צבעו ולעיתים פוגע במרקמו. פעולת היציקה היא אקט של שימור מהול באלימות – ניסיון להנציח את החי דרך פעולה שהופכת אותו לדומם.
על קירות החדר תלויים הדפסי לומן – מעין פוטוגרמות המופקות באור שמש ישיר על נייר צילום. האור צורב את דימויי הצמחים ומשאיר על הנייר את עקבותיהם, אך הגבעול או העלה עצמו מתכלה ונעלם. "באופני יציקה וצילום שונים" כותבת כהן חמו, "אני מחפשת את רגע ההתלכדות של האירועים – הטבע והתרבות, היופי והכיליון".
הפרחים, כפי שקסמו לדורות העבר, ממשיכים לרתק גם היום. בעבודותיה של כהן חמו, הם נושאים משמעויות תרבותיות מרובדות, מהדהדים את מגדירי הצמחים אך גם את מסורת ציורי הואניטס, בהם היופי הפורח של הטבע מהדהד את נוכחותו הבלתי נמנעת של הסוף. ביצירתה, הזמן עובר שימור, הקפאה ולעיתים גם עיוות. המפגש בין אורגני למלאכותי מייצר תמהיל חושני אך מטריד, המציע התבוננות חדשה על הקשר בין תרבות לטבע, בין יופי לשבריריות.
זהו טבע דומם חי – מלא סדקים, נשימה ואור – תערוכה שאינה רק מזכירה את המוות, אלא גם מבקשת להרגיש את החיים: על זמניותם, פגיעותם וחושניותם.
מיכל שכנאי, יולי 2025
צילומים: יסמין קובנר
פרסומים על התערוכה:
״הרשימה המשותפת״, מגזין פורטפוליו. 4.9.25. לקריאה.