'עשרים השנים הראשונות' באה מאהבה. הורתה ברצון של כל אנשי מרכז ההנצחה בטבעון לגמול לאסתי רשף על השנים הרבות בהן היתה אוצרת הגלריה. אסתי רשף קיבלה לידיה גלריה צעירה ובעמל רב נאבקה להפוך אותה למה שהיא היום: חלל תצוגה כמעט מוזיאלי לאמנות ישראלית.

הדרך הראויה ביותר לומר תודה היתה להעמיד תערוכה שתייצג את המגוון הרחב של אמנות ישראלית שעבר בגלריה במרוצת השנים. על פי רשימת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד שהתקיימו כאן במשך השנים, התגייסנו לאתר אמנים רבים ככל האפשר. מעטים לא איתרנו, מעטים פחות כבר פרשו מעשייה אמנותית וכמה כבר אינם איתנו.

ההיענות להזמנה להשתתף בתערוכת מחווה לאסתי היתה מוחלטת. קרוב לשמונים אמנים, רובם ממרכז העשייה האמנותית בארץ הגיבו בשמחה ושלחו עבודות. החושים הטובים של אסתי הביאו אל הגלריה לא פעם אמנים שהיו במעלה הדרך להצלחה ורבים נמצאו אסירי תודה על כך. אמנים רבים בשיא פריחתם מצאו בגלריה חלל תצוגה טוב וראוי וראו באסתי אוצרת שיהיה מעניין ומסקרן להפקיד בידיה החלטות הקשורות בקונספט ובתלייה.   בנוסף, התברכנו ברצונו הטוב של בנו כלב שנענה בשמחה לרעיון לשחזר קיר מתוך התערוכה: "אל מול השיירה", תערוכה שאסתי אצרה בסוף 2003 מתוך האוסף של בנו ושלוותה בקטלוג.

מלבד הקיר הזה, מטבע הדברים העבודות המוצגות בתערוכה אינן אלה שהוצגו בגלריה בעבר, אלא עבודות מהזמן האחרון. רותי הלביץ מציגה עבודה מ-2007, ציור על נייר פרגמנט של דמות פעורת עיניים שבפיה אחוזה נמשכת ציפור, טליה טוקטלי שלחה עבודה מתערוכה ב-2006, "ההעפלה אל האוורסט", דמויות קטנות של כלבי הצלה תלויים-מטפסים במעלה הקיר, אילת השחר כהן מציגה עבודה קטנה, צלליות שחורות על זכוכית, של דמויות היושבות אל שולחן האוכל וחוטים אדומים נמשכים מפיהם ומגופם כלפי מטה ומעלה. עבודות שמזמינות פרשנות פוליטית מתחברות לשאלות על המבט ועצימת עיניים, ה'ילדי' מתחבר אל הציבורי, המתוק אל המר.

למשתתפים לא הוגדרה כל משאלה בנוגע למה שיבחרו לשלוח. המגוון הרחב של חומרים, מדיות, נושאי ההתעסקות והסגנונות, הסיר מראש כל אפשרות של תערוכה הומוגנית. באופן מפתיע, במהלך עריכת העבודות מול קירות הגלריה, נוצר הקשר תוכני וויזואלי שהפך למעין חוט סמוי שנמשך בתערוכה. הוא מוביל מעבודה אחת לשנייה, מתעבה ומידקק, משנה עוצמות, גוון ונחרצות, אבל נמשך בעקשנות לאורך הקירות.

אין מילה, או צירוף מלים כלשהו, שיגדירו היטב מכנה משותף מעין זה. אפשר להצביע על ווליום לא גבוה מדי, על פרקטיקות של כליאת צעקות מאחורי קיר אירוני, על סובלימציה עשויה מחומרים מקומיים מוכרים ובנאליים.

רשימת משתתפים מלאה:

אבישי איל, 

אבנר כץ, 

אדווה דרורי,

אילת השחר כהן, 

אירית חמו, 

אלי שמיר,

אליהו אריק בוקובזה,

אסד עזי, 

אסנת רבינוביץ, 

ביאנקה אשל,  

ג'ניפר בר לב,

גיא רז

גל וינשטיין,

גלעד קידר,

דוד גרשטיין,  

דוד הנדלר, 

דורון יהלום, 

דורית פיגוביץ גודארד,

דורית רינגרט,

דליה מאירי, 

דן רייזנר,    

דפנה ניסים, 

דרורה דקל, 

הדי קנדל,

זיו בן דב,  

חגי ארגוב, 

חיה גרץ – רן, 

חנה מגד, 

טובה ברלינסקי,

טליה טוקטלי, 

יהודית מצקל, 

יונית קדוש, 

יורי כץ, 

יפתח ברקין,

יצחק ליבנה, 

ישעיהו גבאי, 

לאה ניקל   

מאיה כהן לוי, 

מאירה שמש, 

מיכל היימן,

מיכל ויטלס, 

מישל קישקה,

מרב שין בן אלון, 

משה גרשוני, 

נאוה אסטרחן, 

נועה מלמד,

נורית גור לביא,

נעמי בריקמן,

סבינה מנדל, 

סיגלית בקר,

סימה מאיר, 

עידית לבבי גבאי, 

עמוס רבין, 

עמי ואלך, 

ענת בן שאול,

ענת מסד, 

עפר שפריר, 

פיליפ רנצר, 

פסח סלבוסקי, 

פראנס לבה נדב, 

ציבי גבע, 

רונן סימן טוב, 

רותי הלביץ, 

רותי רביב, 

רינת פודיסוק

רנה בקין, 

רעות פרסטר, 

רענן חרל"פ,

רפי לביא, 

שי אלוני,

שיר  שבדרון, 

תרצה כפרי.