מגדלים-מגדלים, כעמודים המחברים בין ארץ לשמים, מתנשאים ברחבי הגלריה – מגדלי הספרים של ז'אק ז'אנו. ספרים וחלקי ספרים, מאוגדים ומחוזקים ברצועות ברזל חלודות, כרצועות תפילין, שואפים כלפי מעלה – ישרים, או מעוקמים, יציבים או מטים לנפול. חלקם, מפיצים אור כמגדלורים למגששים בדרך. על הרצפה, סביבם, פזורות אותיות-ברזל, כמו בקעו מן הספרים אל אוויר העולם – חומר טעון משמעות וצורה.

עבודותיו של ז'אנו נושאות בחובן מטענים של זיכרון וזהות תרבותית. את השראתו הוא יונק מתוך פולקלור ופולחן עממי של מסורות דתיות שספג מבית: ז'אק ז'אנו נולד במרוקו, בעיר פֶאסְ, ועלה לארץ עם משפחתו בהיותו ילד. יצירתו נעה בין חומר לרוח, בין גוף לנפש, בין מזרח למערב ובין קודש לחול. מתקיים בה שיח מאגי של חומרים, חפצים ואובייקטים בעלי איכות מטאפיזית – באמצעותם הוא עוסק בחקר החומר והאין-חומר דרך העומק התרבותי.

חומרי הגלם שלו הם חומרים מושלכים – ספרים, קש, ברזל חלוד, קרטון. ז'אנו נופח בהם רוח חיים, מייצר אלכימיה של שאריות ושרידים, אשר תחת ידיו הופכים לאובייקטים עם נוכחות רוחנית.

לאורך השנים חוזרים ומופיעים בעבודותיו דגמים המייצגים את המבנה המזרחי – בית, קבר או מבנה תפילה, סוג של ארכיטיפ תרבותי אישי. בתערוכה זאת הוא פונה לארכיטקטורה חדשה – הוא בונה מגדלים. מגדליו מהדהדים בין ארכיטקטורה עתידנית לסיפור בבל, נאחזים בקרקע אך נוסקים לשמיים, מנסים להתקרב לאמונה, לאלוהות. מגדלים רוחניים המאירים את סביבתם בפנסים מחופים בקש או בדפים מכתבי קודש. "כמו שהאש שואפת לעלות למעלה, כך גם הנשמה מחפשת את התנועה מעלה. זהו תהליך ללא סוף של חיפוש הנסתר – לגלות בתוך החומר נקודות רוחניות… " אומר האמן.

הלבנים הבונות את מגדליו של ז'אנו הן ספרים וחלקי ספרים. ספרים – כמייצגי תרבות אנושית בכלל ותרבותו של עם-הספר בפרט. "יש לי כבוד לספר ולתרבות שלנו, אך אני מנסה גם לבדוק את גבולותיו של הספר, להוציא אותו מקודש הקודשים. הספר חוזר להיות חומר, חוזר לאדמה. הוא בעצמו מתכלה אך נשארת ממנו הרוח. בחיפוש המתמיד שלי אני הופך את הספר ואת המילה לחומר… "

ז'אנו מרבה לשלב את אותיות הכתב העברי ביצירותיו. נוכחות האותיות בעבודותיו מפגישה אותנו עם המיסטיקה של השפה, המונחת ביסוד היהדות ותורות הקבלה. עבור ז'אנו האותיות הן הרבה יותר מסימנים פשוטים המייצגים צלילים – הן סמלים, הן נושאות על גבן ערך רוחני, ערוץ אל השמיים, הן תפילה.

אך למרות השימוש הרב שהוא עושה בסמלים תרבותיים בעבודותיו, השיח של ז'אנו אינו שיח קולקטיבי אלא פרטי, לירי ומופנם. מבוכת החיפוש היא חלק מהאובייקט האמנותי שלו: "הסטודיו הוא בית הכנסת שלי, שבו אני מחטט ומחפש את היהלום המוסתר שבי, את הזהות הפנימית" ^[1]. עבודותיו אינן מציעות את עצמן כסמלים אלא הן סוג של ארכיטקטורה נפשית, של חיפוש אחר המקום המסתורי – המקום המטאפיזי שבו נוצר ובוקע היש מן האין.

^[1] זאק ז'אנו – מתוך: דיוקן אמן, סדרת רצפים, בית האמנים ירושלים