יותר ממאה שנים עברו מאז הגיעו לפלשתינה מתיישבים יהודים חדשים ממזרח אירופה. הבסיס האידיאולוגי להגירת היהודים ולהקמת מדינה משלהם התהווה במרכז אירופה, במוחו של יליד הקיסרות האוסטרו- הונגרית, יהודי חילוני שלצד יהדותו נשא מטען תרבותי גרמני כחלק מהותי ממנו.

הופעתם של היהודים ה"אשכנזים" היתה מראשיתה זרה לנוף המקומי ולתושביו. לאורך השנים שעברו מאז ועד היום, הלכו והתבססו אידיאולוגיות שכוונו לאשר ולחזק את שייכותם ה"טבעית" למקום.

הזמן, לידתם של דורות בני הארץ, תהליך ההיטמעות של יוצאי הארצות השונות זה בתרבותו של זה, כל אלה לא יכולים, עדיין, לבטל אלף שנים בהן חיו שושלות גדולות של יהודים באירופה, וכשהיו חופשיים לנוע בה, לקחו חלק בבניית תרבותה.

לא רק את זכר מלחמות העולם והשואה, אלא גם תיאורי מקומות, אקלים, ריחות וצלילים נושאים איתם בני הארץ, כזיכרון מודחק של אבותיהם. הזיכרון הזה הונחל גם לאלה שמוצאם מארצות ערביות. הוא הצטרף לאירופאיות ישנה אחרת, של ילידי ארצות שהיו בעבר קולוניות צרפתיות ובריטיות.

ישראל היא ארץ עם מוצא לים ולאוויר בלבד. מחנק הגבולות ויחסי המלחמה עם הארצות השכנות  מעצימים את חוויית השחרור שמרגיש אזרח ישראלי, המוצא את עצמו באירופה המוריקה לאחר שעות טיסה ספורות. הוא חוצה גבולות בין ארצות במכונית שכורה, נובר בשווקים אחר מציאות, לא פעם נטפל לאוביקטים המייצגים בעיניו שורשיות אירופאית וגורר אותם איתו בחזרה הביתה.

תולדות האמנות המקומית רצופים בדיאלוגים בין קבוצות אמנים ואמנים יחידים עם אירופה כמקור תרבותי ואמנותי.

התערוכה "אירופה, אירופה?" היא ניסיון לכנס מספר אמנים שזיכרון אירופאי, לעתים שאוּל, מתקיים בעבודה שלהם. היא אינה עוסקת במכוון בטראומה או בגעגוע, אלא בביטויים עכשוויים של הפער בין היות כאן – ל"שם".

אגדות האחים גרים וייסורי הצלב, נערים בכובעי מצחייה ונערות נוגות מבט, נופים מושלגים, בקתות מטות לנפול וחדרים עמומי אור. הכל מתערבב לבליל של מסתורין, פנטזיה, גבורה, חמלה ורוע ללא גבול.