במסגרת חגיגות ה- 70 של קרית טבעון – תערוכה היסטורית מ-6 בינואר 2007

קרית טבעון – הגדה של מקום

תמונות מימים ראשונים

שם התערוכה – "הגדה של מקום"  הגדה מלשון "להגיד", לספר שוב ושוב, במשמעות של "והגדת לבנך ביום ההוא…"- העברת המורשת מדור לדור – "להזרים את דם העבר בעורקי ההווה" כדברי פרופ' גרשון שקד.

התערוכה פותחת בסיפורו של מגדל המים כפי שהיא מסופרת בספרו של דב פטישי "קריה בצל אלונים".

למה במגדל?

המגדל – עומד בכניסה ליישוב ומתנשא בראש גבעה – מקום גבוה לעלות אליו.

המגדל הוא סמל – מטאפורה – לשאיפת האדם לנגוע בגבהים ולגמוע מרחקים.

המגדל הוא אתר היסטורי מייצג תקופה וסיפורו כסיפורה של קרית עמל:

המגדל ניבנה ברוח חזונו של דב פטישי

הוא היה המתכנן

ואנשי קרית עמל בונים אותו במו ידיהם.

התנועה הספיראלית כלפי מעלה שנוצרת בחלל המגדל מתמזגת עם סיפור המקום, הנרקם בתמונות, מרגעי צמיחתו אל מימושו ברוח החזון.

ה"הגדה של המקום" מסופרת בתמונות. סיפור בתוך סיפור. התמונות מבטאות את רוח המקום ולא רצף אירועים כרונולוגי.

לכן, הסיפור מתחיל ביום העלייה לקרקע של קרית עמל – 9 בספטמבר 1937 – מכאן מתחיל מניין 70 השנים של היישוב. קרית עמל שנוסדה כשכונה של פועלים בעלת צביון "הסתדרותי" באה לתת מענה למצוקת אבטלה של פועלי בניין בחיפה.

התערוכה נעה קדימה ואחורה. עולים במדרגות, אבל הסיפור חוזר אחורה בזמן, לשנת 1926 – השנה שבה אלכסנדר זייד, השומר המיתולוגי, התיישב עם משפחתו באחת מגבעות שייך אבריק, עם התמנותו לשומר היערות מטעם הקרן הקיימת. באותה גבעה, ביוזמתו, נעשו חפירות ארכיאולוגית שהביאו ב- 1935 לגילוייה של בית שערים, מתקופת המשנה והתלמוד. 

כשממשיכים לטפס יש הפתעה. מגלים שלפני אלכסנדר זייד, התיישבה על אחת מגבעות חרתייה (במקום שהיום רחוב זבולון) קבוצת חסידי "נחלת יעקב", שעלתה מפולין עם הרב שלהם יחזקאל טאוב, בכוונה לעסוק בעבודת אדמה ורק בה!  אמנם, הניסיון בגבעה נכשל אך חלק מהם היה ממקימי "כפר חסידים".

הסיפור מתגלגל מן הגבעה אל גדות נחל קישון ל"קרית חרושת" שהיא גילגולה של "נחלת יעקב". אותו הרב, יחזקאל טאוב, חוזר מאמריקה ומייסד את "קרית חרושת". במאי 1935, ליד מסילת הברזל של "רכבת העמק" קם יישוב כפרי-תעשייתי ליצור טקסטיל. מאורעות "תרצ"ו-תרצ"ט" קטעו את התפתחותו וסופו שצורף לקרית טבעון ב- 1979.

ממשיכים לפסוע על פסי הרכבת ומגיעים ל"אלרואי", שמספר חודשים אחרי "קרית חרושת", באוגוסט 1935, עלתה לקרקע כ"מושב עובדים" עצמאי של יוצאי כורדיסטן. הניסיון החקלאי שלהם, אמנם, לא צלח  – אך היישוב נשאר על תילו וצורף לקרית טבעון בשנת 1958 .     

קצב הסיפור מתקדם בקצב הטיפוס במדרגות. הנה מתקרבים עוד מעט לראש המגדל וגם הסיפור עומד להגיע אל סיומו. עשר שנים לאחר הקמת קרית עמל ולידה, בחודש דצמבר 1945, מניחים את אבן הפינה של "טבעון", שתוכננה כ"עיר גנים" על ידי אלכסנדר קליין, אדריכל ערים נודע וברוח חזונו של דב פטישי.

התערוכה סוגרת באיחוד היישובים לרשות אחת – קרית טבעון באפריל 1958 ומסתיימת בהקמת אנדרטה אחת לחללי קרית טבעון בכל מלחמות ישראל.

ממרומי המגדל נשקיפה – לעינינו נגלה מימוש החזון – מראם של מושאי הסיפור כולם.

התמונות מספרות על ימים ראשונים, על פתרונות התיישבותיים שנולדו מתוך מצוקה, על אנשים שבאו מרקע ומתרבות שונה לבנות את ביתם בארץ ובחרו בצורת התיישבות שהתאימה לאידיאולוגיה שלהם. סיפור של חלום מול מציאות, מימוש וכישלון ומעל לכל – זה סיפור על נחישות ואמונה.

תולדות המקום נקשרים בספורים נוספים שהתערוכה אינה מסוגלת להכילם.

התערוכה מלווה בפסקול של "שירי רועים" ושירים מייצגי תקופה וסביבה.

מעבר למימד החושי שמעניק הפסקול הוא גם מוסר מידע, המובלע "בין השורות", על ניסיונם של חברי ארגון "השומר", חבריו של אלכסנדר זייד, להקים "כפר רועים" על גבעות שייך אבריק (ב- 1925) רעיון אוטופי שלא התממש לכדי יצירת יישוב, אך קסם לבוהמיינים שמאסו בחיי העיר (ביניהם אלכסנדר פן) וביקשו להתרפק על הדימוי הפסטורלי של "הרועה". אמנם רועים לא יצא מהם אך "שירת הרועים" שבקעה מפיהם נשארה איתנו לעולם.

טקסט: שפרה לשם

צילומי המגדל: אסתי רשף (1998)

עיצוב הכרזה והתערוכה: נעמי צור

פסקול: באדיבות יצחק רפאלי

תמונות מן התערוכה (מהארכיון ההיסטורי )

סקופ!!!

הידיעה פורסמה בעלון "ידיעות טבעון" מיום 11 באוקטובר 1948

מוזיאון בטבעון

"לא קבלנו עדיין את הרשות לפרסם את העובדה שהודות לה יוקם בהמשך הזמן בטבעון מוזיאון אזורי לכל הסביבה.

התגשמות הקמתו של המוזיאון תהיה תלוייה לא רק באמצעים הכספיים, כי אם במרץ ובכוח הארגון של האנשים שיטפלו בה."

מי ייתן והתערוכה במגדל תאיץ את מימוש רצונם של אנשי טבעון מ-1948.

אנשיה של קרית טבעון ראויים לכך.