המיצב המקבץ עבודות חדשות בגלריה מרכז ההנצחה לאמנות ישראלית קריית טבעון, מייצג את תמצית היצירה האמנותית שלי מהשנים האחרונות, במספר טכניקות: ציור, רישום, פיסול והצבה בחלל.

 אני מהגר. כל מי שעוזב בית לוקח איתו מפתח במחשבה שעוד מעט יחזור… כך הפלשתינאים שנעלו את דלתות ביתם ולקחו איתם את המפתח, כך יהודי אירופה. כשפרצה מלחמת יום כיפור הייתי בלהקה צבאית. נסענו להופיע לפני חיילים בסיני וברמת הגולן. ראינו צלחות מונחות על שולחנות שנעזבו באמצע הארוחה. אנשים חיו פה. אני מצייר על צלחות את הדימוי שחוזר גם ברישומים: כפר, כלב, ירח מעל.

חלל הגלריה הופך בתערוכה זו, ששמה "כבר חוזר", למסע חוויתי בנושא ההגירה, הן כזיכרון אישי כמהגר שעלה בילדותו מרומניה, והן כמושג שהפך יותר ויותר רלוונטי בתקופה האחרונה עם מהגרי העבודה ומצטרף להיסטוריה של ההגירה הפלסטינית.

ברבות מהעבודות בתערוכה הנוף האורבאני נמהל בנוף הרגשי-אישי, זה הנובע מזיכרונות ילדות בארץ וקודם לכך בחו"ל. בעבודות העץ נוצרים מחברים בין עבר והווה, בין חלקי ריהוט מעובדים לחלקי עץ שנזרקו לפח ונשורת נגרים שאיבדה את נחיצותה. נוצר חיבור בין גבוה לנמוך ומתן חשיבות לבלתי חשוב. החיבורים הא-סימטריים יוצרים דימויים של נוף אורבאני או כפרי הנראה תחילה מוכר, אבל רחוק מלהיות מוגדר בזמן ובמקום. הנופים הם זיכרון אישי המתאחד עם הקולקטיבי: בית, עץ, מקום. מטען אסוציאטיבי אישי ומשותף שהמהגר נושא איתו לכל מקום ותמיד יחלום לחזור אליו.

הציורים, הרישומים והאובייקטים האחרים בתערוכה, מדגישים מצד אחד את הניכור והמתח בין המוכר והנשכח ומצד שני יוצרים סביבה ביתית של חלום ילדות: בית עם ענן, ירח על גג. יחד עם זה הקומפוזיציות לא נוחות, אין שלוה, ישנה תחושה של עננה מאיימת הרובצת על הבית שאמור להיות מקום בטוח ומוגן.

בתערוכה מוצגת גם סדרה של 'עבודות שורשים'. זוהי סדרה של שורשים יבשים ללא קרקע. הם תלויים באוויר בכל זאת הם מחזיקים משהו שיש בו כוח. בדומה למהגר, ששורשיו יבשים וללא אחיזה במקום בטוח, הנמצא כל העת בחיפוש אחר ביטחון ויציבות ויחלום על החזרה הביתה, הבית הפיזי והמטאפיזי.