כותב האמן:

התערוכה הנה פרי של כחדשים וחצי של עבודה על נושא אחד: נופי טבעון.

לכאורה, נושא קל לציור – אתר עבודה קרוב ומיידי, למעשה, זה לא פשוט. אין כאן מגדלים שוברי קו אופק, אין המון אדם הצובע על חלונות הראווה,  אין השתקפויות במי אגם צלולים או קימורי גשרים נאים. גם שווקים צבעונים אין – בקיצור, לא תמצאו בקרית טבעון מקורות השראה עוצרי נשימה עבור ציירים.

עם זאת, טבעון ארוגה בתוך חורש טבעי של עצי אלון ואלה, חרובים ועצים מתורבתים כמו ברושים ואורנים שלא אחת מטפסים עליהם צמחים נוספים ומרחיבים את עלוותם השופעת – האוג, הבוגנוויליה וחבריהם. מתוך הירוק מציצים ומתגלים בתים צמודי-קרקע, גגות רעפים אדומים, ומעבר להם נופי הכרמל והעמק.

ירוק הוא צבע מסוכן לצייר. אינני אוהב שהצל מתחת לעלווה הופך לשחור ממש. זה אולי מתאים ליער השחור, אך זר לשמש הארצישראלית. הגגות האדומים מהווים ניגוד מוחלט לירוק העלווה ועלולים להראות כפסיפס רעשני מדי.

בדרך כלל, לא כל אובייקט שנמצא מול עיני הצייר חייב להיכנס לתמונה. אם הקומפוזיציה טובה יותר ללא האובייקט, הנחתי אותו בחוץ. מאידך הנוף הדומם של טבעון הזמין אותי דווקא להוסיף אובייקטים. האנשים והמכוניות שמופיעים בציורים מול הבתים והיער לא היו שם באמת. מצאתי לנכון להוסיף אותם. לעיתים הדמויות צוירו כצלליות בלבד. כאשר הדמויות במצב הליכה, הן גם תורמות לתחושת התנועה. במקומות אחדים ציירתי בני אדם משקיפים על הנוף, כביכול מחוץ לתמונה, כמו הצופה בתערוכה. אולי בכך הם מתווכים בין הנוף הדומם לצופה ומסייעים לו להיכנס לציור.

ברוב הציורים משתלשלים ענפים ועלים, שמסתירים את השמים, בפאת התמונה העליונה, גם זוהי תוספת למחזה. הוספתי את הענפים, כמו גם את הצופה ה״שתול״ בחזית התמונה, כדי להעניק לנוף תחושת עומק וריחוק.

אמנון גרדי, תושב טבעון, עוסק בציור כתחביב מזה כ- 15 שנה. אמנון מצייר בטכניקת צבעי המים התובעת מיומנות טכנית גבוהה ועבודה מהירה ללא אפשרות לתקן. כאוטודידקט הוא משתפר במשך השנים, והפעם איתגר עצמו בעבודה אינטנסיבית על נושא אחד בתקופה קצרה. התוצאה בתערוכה זו, המספרת סיפורים ואנקדוטות מנופי הקרייה והחיים בה, רגעים שהוקפאו בזמן ובצבע. בחדר מוצגות עבודות מוקדמות יותר במגוון נושאים. אמנון מציג בגלרית הקומה העליונה זו הפעם השלישית.